במאמר שפורסם בכתב העת Journal of the American Geriatric Society עולה כי בקשישים בגילאי 80 שנים ומעלה עם אוטם לבבי חד, רה-וסקולריזציה עדיפה על טיפול תרופתי להפחתת תמותה מכל-סיבה ואוטם לבבי לא-פטאלי.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את התועלת של רה-וסקולריזציה בקשישים בגילאי 80 שנים ומעלה שפנו להערכה רפואית בשל אוטם לבבי חד. הם השלימו מחקר רטרוספקטיבי שכלל חולים שעברו אנגיוגרפיה כלילית פולשנית בשל אוטם לבבי חד בין 2009 ועד 2019 ובהמשך עברו התערבות כלילית מילעורית, ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים, או טיפול תרופתי בלבד. התוצאים העיקריים כללו את שיעורי התמותה מכל-סיבה, אוטם לבבי לא-פטאלי ורה-וסקולריזציה חוזרת.
מדגם המחקר כלל 1,433 חולים בגילאי 80 שנים ומעלה (גיל חציוני של 83.5 שנים, 66% גברים) שפנו בתמונה של אוטם לבבי חד. מבין אלו, מחצית מהחולים (50%) הופנו להתערבות כלילית מילעורית, 12% הופנו לניתוח מעקפים ו-38% קיבלו טיפול תרופתי בלבד.
בקבוצת חולים שקיבלו טיפול תרופתי בלבד תועדה שכיחות גבוהה יותר של שחורים ומחלות רקע, עם שיעור גבוה יותר של חולים עם לפחות חסימה כרונית מלאה אחת באחד מכלי הדם ומקטע הפליטה של חדר שמאל היה נמוך יותר. חציון משך המעקב עמד על 2.6 שנים.
מניתוח הנתונים עולה כי פרוצדורת רה-וסקולריזציה (התערבות כלילית מילעורית או ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים) לוותה בסיכון מופחת לתמותה (יחס סיכון של 0.66, רווח בר-סמך 95% של 0.60-0.73) ואוטם לבבי לא-פטאלי (יחס סיכון של 0.68, רווח בר-סמך 95% של 0.58-0.78), אך לצד צורך מוגבר ברה-וסקולריזציה חוזרת (יחס סיכון של 1.60, רווח בר-סמך 95% של 1.15-2.23).
מהשוואת התערבות כלילית מילעורית אל מול ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים בלבד אל מול טיפול תרופתי עלו תוצאות דומות.
פרוצדורת רה-וסקולריזציה לוותה בשיעורי תמותה נמוכים יותר בכלל תתי הקבוצות, למעט בחולים שחורים ובאלו עם היסטוריה של ניתוח מעקפים קודם.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על עדיפות פרוצדורת רה-וסקולריזציה על טיפול תרופתי להפחתת תמותה מכל-סיבה ואוטם לבבי לא-פטאלי בחולים בגילאי 80 שנים ומעלה עם אוטם לבבי חד. לאור ממצאי המחקר, הם טוענים כי גיל לבדו אינו צריך לשמש כסיבה בגינה חולים אינם מופנים להתערבויות פולשניות אלו.
J Am Geriatr Soc. 2020;68(11):2525-2533