פרופ' עמית עקירוב
במאמר שפורסם בכתב העת European Geriatric Medicine מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש מהן עולה כי טיפול בחסמי ביתא בעת שחרור מבית חולים של קשישים שאושפזו בתמונה של אוטם לבבי חד לא הפחית את הסיכון לתמותה קרדיווסקולארית לאחר השחרור מבית החולים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי לא ידוע אם לטיפול בחסמי ביתא יש השפעה חיובית ארוכת טווח על הפרוגנוזה של חולים מבוגרים לאחר אוטם לבבי חד. לאור זאת, כעת הם ביקשו לבחון את ההשפעה של חסמי ביתא על שיעורי תמותה קרדיווסקולארית בטווח הארוך בקרב קשישים בגילאי 80 שנים ומעלה לאחר אוטם לבבי חד.
המחקר הפרוספקטיבי כלל 1,156 חולים עם אוטם לבבי חד שאושפזו בתוך 24 שעות מהופעת תסמינים וגויסו למחקר בין ינואר 2012 ועד פברואר 2020. ניתוח סטטיסטי שימש להערכת ההשפעה של טיפול בחסמי ביתא על הפרוגנוזה של החולים. יתרה מזאת, החוקרים השלימו ניתוח מותאם (Propensity Score Matching) וניתוח IPTW (או Inverse Probability Treatment Weighting) לתקנון להבדלים סיסטמיים בין הקבוצות.
התוצא העיקרי היה שיעורי תמותה קרדיווסקולארית בטווח הארוך.
החוקרים מדווחים כי 972 חולים (85.9%) קיבלו מרשם לטיפול בחסמי ביתא בעת השחרור מבית החולים. לאורך מעקב ממוצע של 26.3 חודשים תועדו 224 מקרי תמותה עקב מחלות לב וכלי דם.
הן מניתוח חד-משתני (יחס סיכון של 1.41, רווח בר-סמך 95% של 0.93-2.13) והן מניתוח רב-משתני (יחס סיכון של 1.29, רווח בר-סמך 95% של 0.79-2.10) עלה כי אין קשר מובהק סטטיסטית בין טיפול בחסמי ביתא ובין הסיכון ארוך הטווח לתמותה קרדיווסקולארית. ממצאים דומים תועדו לאחר ניתוח מותאם (יחס סיכון של 1.31, רווח בר-סמך 95% של 0.75-2.28) ו-IPTW (יחס סיכון של 1.41, רווח בר-סמך 95% של 0.73-2.69).
מניתוח לפי תתי-קבוצות לפי מין, קצב לב, יתר לחץ דם, סוכרת, רה-וסקולריזציה, מקטע פליטה של חדר שמאל ומעכבי ACE או ARB עלו תוצאות דומות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי טיפול בחסמי ביתא אינו מפחית את הסיכון לתמותה קרדיווסקולארית בקשישים לאחר אוטם לבבי חד. הם קוראים להשלים מחקרים אקראיים ומבוקרים במטרה לאשר את ממצאי המחקר.