שיקום קוגניטיבי הוא טיפול לאחר זעזוע מוח, תאונות טראומטיות, שבץ מוחי או מצבים ניווניים כמו מחלת פרקינסון. הוא כולל חבילת התערבויות שנועדה לעזור להתאושש מפגיעות מוחיות, ולהסתגל לליקוי קוגניטיבי מתמשך. השירותים ניתנים בדרך כלל על ידי מרפאים בדיבור ובעיסוק, נוירופסיכולוגים ומומחים לשיקום נוירולוגי. לאחרונה, חלק מהמרכזים הרפואיים מציעים שיקום קוגניטיבי לחולים עם קוביד ארוך (תסמינים הנמשכים מספר חודשים או יותר לאחר זיהום שלא ניתן להסביר על ידי מצבים רפואיים אחרים). על פי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן, בערך ל-1 מכל 4 מבוגרים ששורדים קוביד יש לפחות סימפטום מתמשך אחד. בין התלונות הקוגניטיביות שלאחר קוביד הן בעיות בקשב, שפה, עיבוד מידע, זיכרון והתמצאות חזותית-מרחבית. סקירה שנערכה לאחרונה ב-JAMA Psychiatry מצאה כי עד 47% מהחולים המאושפזים בטיפול נמרץ עם קוביד פיתחו בעיות מסוג זה. אתגרים קוגניטיביים נגרמים עקב קרישי דם קטנים, דלקת כרונית, תגובות חיסוניות לא תקינות, פציעות מוחיות כמו שבץ ודימומים וניוון עצבי הנגרם מהזיהום.
כדי לנסות לשחזר מעגלים מוחיים שניזוקו, ניתן לרשום למטופלים סדרה של תרגילים שחוזרים על עצמם. אם הבעיה היא תשומת הלב, למשל, מטפל עשוי להקיש באצבע על השולחן פעם או פעמיים ולבקש ממטופל לעשות את אותו הדבר, ולחזור על כך מספר פעמים. סוג זה של התערבות ידוע בשם שיקום קוגניטיבי. לאחר מכן, מטפל עשוי לבקש מהמטופל לעשות שני דברים בו-זמנית: לחזור על משימת ההקשה תוך תשובה לשאלות על הרקע האישי שלו. כדי לטפל בליקויים המפריעים לחיי היומיום, המטפל יעבוד על אסטרטגיות מעשיות עם מטופלים. דוגמאות כוללות יצירת רשימות, קביעת אזעקות או תזכורות, פירוק משימות לשלבים, איזון פעילות עם מנוחה, להבין כיצד לחסוך באנרגיה, ולהעריך מה צריך לעשות לפני נקיטת פעולה.