במאמר שפורסם בכתב העת Journal of the American Geriatrics Society עולה כי אין הבדל בשיעורי התמותה מכל-סיבה ואוטם לבבי לא-פטאלי עם רה-וסקולריזציה פולשנית (התערבות כלילית מילעורית או ניתוח מעקפים) לעומת טיפול תרופתי בלבד בקשישים בגילאי 80 שנים ומעלה עם מחלת לב איסכמית יציבה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי המחקרים המובילים בנושא מחלת לב איסכמית יציבה לא כוללים חולים בגילאים מתקדמים ולכן הם ביקשו לבחון את התועלת של רה-וסקולריזציה בחולים בגילאי 80 שנים ומעלה עם מחלת לב איסכמית יציבה.
החוקרים השלימו מחקר רטרוספקטיבי של חולים שעברו אנגיוגרפיה כלילית פולשנית בשל מחלת לב איסכמית יציבה בין 2009 ועד 2019, אשר סווגו לפי הטיפול: רה-וסקולריזציה (התערבות כלילית מילעורית או ניתוח מעקפים) לעומת טיפול תרופתי ראשוני בלבד. ניתוח סטטיסטי שימש להערכת תמותה מכל-סיבה, אוטם לבבי לא-פטאלי ורה-וסקולריזציה חוזרת.
מדגם המחקר כלל 1,015 חולים (גיל חציוני של 83 שנים, 29% נשים) שעברו אנגיוגרפיה כלילית פולשנית בשל מחלה כלילית איסכמית יציבה. מבין אלו, 557 (55%) עברו רה-וסקולריזציה ו-458 (45%) קיבלו טיפול תרופתי בלבד. מאפייני הבסיס היו מאוזנים היטב בין הקבוצות.
לאחר חציון מעקב של 3.5 שנים לא תועדו הבדלים בשיעורי התמותה מכל-סיבה ואוטם לבבי לא-פטאלי בין קבוצות הטיפול; עם זאת, שיעורי רה-וסקולריזציה חוזרת היו גבוהים יותר (יחס סיכון מתוקן של 2.22) בחולים לאחר רה-וסקולריזציה.
התוצאות היו דומות גם בהשוואה נפרדת של התערבות כלילית מילעורית או ניתוח מעקפים אל מול טיפול תרופתי, כמו גם בניתוח לפי תתי-קבוצות (למעט חולים בגילאי 90 שנים ומעלה) ואלו ללא היסטוריה של ניתוח מעקפים קודם.
החוקרים קוראים להשלים מחקרים אקראיים גדולים המתמקדים בקשישים במטרה לסייע בהנחיית הטיפול באוכלוסיה זו.