ניתוח שבר ירך בחולים עם דמנציה החיים בבית מפחית את שיעור התמותה בהשוואה לטיפול שמרני, ללא קשר לחומרת הדמנציה, כך עולה ממחקר רטרוספקטיבי שנערך בארצות הברית ופורסם ב-JAMA Network
ממחקר רטרוספקטיבי שנערך בארצות הברית ופורסם ב-JAMA Network, עולה כי ניתוח שבר ירך בחולים עם דמנציה החיים בבית מפחית את שיעור התמותה בהשוואה לטיפול שמרני, ללא קשר לחומרת הדמנציה. המחקר כלל 56,209 חולים עם דמנציה שאושפזו עקב שבר ירך, מתוכם 33,142 (59.0%) עברו ניתוח ו-23,067 (41.0%) לא נותחו.
לאחר 180 ימים, התמותה הייתה 31.8% בקבוצה המנותחת לעומת 45.7% בקבוצה הלא מנותחת, מה שהוביל להפחתה משמעותית בסיכון היחסי למוות לטובת הניתוח. בקרב חולים עם דמנציה קלה ושבר בראש או צוואר הירך, התמותה לאחר 180 ימים הייתה 26.5% במנותחים לעומת 34.9% בלא מנותחים.
לאחר התאמה לפי ציון נטייה, היתרון של הניתוח נשאר משמעותי ב-30, 90 ו-180 ימים, ללא קשר לחומרת הדמנציה. עם זאת, לא נמצא הבדל משמעותי בתמותה עבור סוגים אחרים של שברי ירך בין קבוצת הניתוח לקבוצת הטיפול השמרני.
הסיכון המותאם לדליריום תוך כדי אשפוז היה גבוה יותר בקבוצה המנותחת, אך רק עבור חולים עם דמנציה בינונית עד קשה. כמו כן, הייתה ירידה במספר האשפוזים הקבועים בקרב המטופלים שעברו ניתוח, ופחות מטופלים עם דמנציה קלה נזקקו לטיפול סיעודי בבית.
החוקרים מציינים כי המחקר יכול לסייע בדיונים בין אנשי מקצוע בתחום הבריאות, מטופלים ומשפחותיהם לגבי קביעת יעדים ובחירת אסטרטגיה טיפולית. עם זאת, הם מדגישים כי יש לשקול שיקולים אתיים נוספים מעבר להישרדות, כגון שליטה בכאב, שיקום תפקודי והתאמת הטיפול.