במאמר שפורסם בכתב העת Annals of Gastroenterological Surgery מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש בקרב חולים עם סרטן מעי גס ורקטום בשלב III, מהן עולה כי בקרב חולים בגילאי 70 שנים ומעלה לא תועדה תועלת לטיפול כימותרפי אדג’וונטי, זאת בניגוד לחולים צעירים יותר.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את חשיבות הטיפול הכימותרפי האדג’וונטי והפרוגנוזה של קשישים עם סרטן מעי גס ורקטום, בהשוואה לחולים צעירים יותר. עוד הם ביקשו לבחון את החשיבות של סרקופניה כמדד העשוי לנבא את תוצאות הטיפול בחולים אלו.
מדגם המחקר כלל 215 חולים עם אבחנה של סרטן מעי גס ורקטום בשלב III. החוקרים אספו נתונים אודות המאפיינים הקליניים והפתולוגיים סביב הניתוח, פרטים אודות הטיפול הכימותרפי האדג’וונטי והפרוגנוזה של החולים. בדיקת CT שימשה להערכת סרקופניה לפני ההתערבות הניתוחית.
מבין המשתתפים במחקר, 94 חולים (43.7%) היו בגילאי 70 שנים ומעלה (קשישים) ו-121 חולים (56.3%) היו צעירים יותר (צעירים). מבין החולים הקשישים, ב-47 הייתה עדות לסרקופניה.
מהנתונים עולה כי לא זוהו הבדלים משמעותיים בשיעורי אי-השלמת טיפול כימותרפי אדג’וונטי בין קשישים וצעירים (27.1% לעומת 16.2%, בהתאמה; p=0.119). הסיבה הנפוצה ביותר להפסקת הטיפול הייתה תופעת לוואי, ללא תלות בגיל החולים.
שיעורי ההישרדות ללא-מחלה לאחר שלוש שנים בקרב חולים ללא טיפול כימותרפי, אלו שהשלימו את הטיפול הכימותרפי האדג’וונטי וחולים שלא השלימו את הטיפול הכימותרפי עמדו על 65.5%, 80.2% ו-57.7%, בהתאמה, בקרב צעירים (p=0.045) ועל 73.4%, 70.6% ו-71.6%, בהתאמה, בקרב קשישים (p=0.924).
מספר הקשישים עם סרקופניה היה גבוה יותר משמעותית בקרב חולים שלא קיבלו טיפול כימותרפי אדג’וונטי (p=0.004) ובאלו שקיבלו אך לא השלימו טיפול כימותרפי לאחר הניתוח (p=0.004).
שיעורי ההישרדות ללא-מחלה לאחר שלוש שנים של חולים קשישים עם סרקופניה עמדו על 78.3% בקרב אלו שקיבלו טיפול כימותרפי אדג’וונטי ועל 59.2% בקרב אלו שלא קיבלו טיפול כימותרפי לאחר הניתוח (p=0.833).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על הבדלים בגישת הטיפול ובתוצאות הטיפול הכימותרפי בחולים קשישים לעומת צעירים עם סרטן מעי גס ורקטום בשלב 3. יתרה מזאת, הערכת סרקופניה לפני-ניתוח של חולים קשישים עם ממאירות מעי גס ורקטום עשויה לסייע בזיהוי החולים המתאימים לטיפול כימותרפי אדג’וונטי.