מנתונים שטרם עברו סיקור עמיתים ופורסמו באתר Papers.SSRN.Com עולה קשר בין בדידות ובין דמנציה וכי מבוגרים בודדים מצויים בסיכון גבוה יותר משמעותית להתפתחות דמנציה. החוקרים מציינים כי גורמים פיזיולוגיים והתנהגותיים דוגמת יתר לחץ דם, דלקת, עישון, צריכת אלכוהול מופרזת ופעילות גופנית מעטה שיחקו תפקיד מינימאלי בקשר בין דמנציה ובדידות.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי בשנת 2020 היו ברחבי העולם למעלה מ-50 מיליון חולים עם דמנציה, כאשר מספר זה צפוי לגדול פי שלוש עד שנת 2050. שליש מהתושבים המתגוררים במדינות מתועשות סובלים מבדידות, כאשר עם הגיל גדל הסיכוי לחוש בדידות.
החוקרים התבססו על נתונים ממאגר UK Biobank אודות 413,545 משתתפים (54% נשים, גילאי 38-73 שנים) עם או ללא בדידות, שהיו במעקב לאורך תקופה של 12 שנים, בממוצע. התוצא העיקרי שנבחן היה דמנציה מכל-סיבה על-בסיס דיווח עצמי או אבחנה ברשומות הרפואיות.
מדד בדידות ששימש להערכת בדידות כלל תשובות משתתפים לשאלות סובייקטיביות, כולל: האם אתה חש בודד? באיזו תדירות אתה בוטח באדם קרוב לך? החוקרים השלימו ניתוח סטטיסטי שכלל תקנון לגורמים סוציו-דמוגרפיים, קליניים והתנהגותיים.
גורמים אפשריים המשפיעים על הקשר בין בדידות ודיכאון אשר נבחנו במחקר כללו יתר לחץ דם (מעל 140/90 מ"מ כספית או טיפול בתרופות להפחתת לחץ דם), רמות CRP ודפוסי התנהגות לא-בריאים, כולל עישון, צריכת אלכוהול ופעילות גופנית.
משתתפים עם אבחנה של דמנציה בתוך שלוש שנים מההערכה הראשונית הוצאו מהמחקר על-מנת שלא לכלול מקרים של בדידות כמאפיין מקדים של דמנציה. כמו כן, החוקרים הוציאו מהמחקר משתתפים עם נתונים חסרים.
החוקרים מדווחים כי קרוב לשליש (32.3%) מהמשתתפים סווגו כבודדים. בהשוואה לאלו שלא היו בודדים, שיעור גבוה יותר של משתתפים בודדים לא היו פעילים גופנית (13.2% לעומת 8.4%), מבודדים חברתית (25.2% לעומת 10.9%) ופנו לקבלת עזרה בשל דכאון (44% לעומת 30.1%).
בקרב אלו שדיווחו על בדידות או חוסר יכולת לבטוח באדם קרוב תועד סיכון מוגבר להתפתחות דמנציה (יחס סיכויים של 1.41). באלו עם תחושת בדידות וגם חוסר יכולת לבטוח באדם אחר תועדה עליה גדולה יותר בסיכון לדמנציה (יחס סיכויים של 1.50).
החוקרים מדווחים על קשר חיובי משמעותי בין בדידות ובין הסיכון להתפתחות דמנציה בשלב מאוחר יותר, עם סיכויים גבוהים יותר להתפתחות דמנציה באלו שהיו בודדים (יחס סיכויים מתוקן של 1.39, p<0.001).
יתר לחץ דם ודפוס התנהגות לא-בריא סיפקו הסבר ל-1% ו-2%, בהתאמה, מההשפעה של בדידות על הסיכון לדמנציה. רמות CRP לא עמדו בבסיס הקשר בין בדידות והסיכון לדמנציה.
ממצאי המחקר מספקים הוכחות נוספות לכך שבדידות הינה גורם סיכון הפיך להתפתחות דמנציה, כאשר מידע זה עשוי לסייע בפיתוח התערבויות להפחתת הסיכון לדמנציה ומחלות אחרות.
מתוך אתר Papers.SSRN.Com