הפרעות בתפקוד מיני, בפרט הפרעות זקפה, מנבאות סיכון מוגבר לתמותה מכל-סיבה, ללא תלות בהורמוני מין, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Age & Ageing.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הפרעות מחקר מלוות בסיכון מוגבר לתמותה, אך הקשר בין רמות טסטוסטרון נמוכות וסיכון מוגבר לתמותה נותר שנוי במחלוקת. הפרעות בתפקוד מיני לעיתים קרובות מלוות ברמות טסטוסטרון נמוכות, אך החשיבות היחסית של הפרעות בתפקוד מיני לעומת רמות טסטוסטרון נמוכות בחיזוי התמותה אינה ידועה. כעת בחנו החוקרים את הקשר בין הורמוני מין והפרעות בתפקוד מיני עם תמותה מכל-סיבה במדגם גדול של גברים מאירופה.
מדגם המחקר כלל 1,788 גברים בגילאי 40-79 שנים, אשר לקחו חלק במחקר EMAS (European Male Ageing Study). שאלונים שימוש להערכת הפרעות בתפקוד מיני ובדיקת ספקטרומטריה שימשו להערכת ריכוזי הורמוני מין בדם. ניתוח סטטיסטי שימש לקביעת הקשר בין רמות ההורמונים, הפרעות בתפקוד מיני ותמותה.
במהלך מעקב ממוצע של 12.6 שנים הלכו לעולמם 420 גברים (25.3%). רמות טסטוסטרון כולל היו דומות בשתי הקבוצות, אך רמות טסטוסטרון חופשי היו נמוכות יותר באלו שהלכו לעולמם. בגברים עם הפרעות בתפקוד מיני (הפרעות זקפה, ירידה בזקפה בבוקר וליבידו ירוד) תועד סיכון מוגבר לתמותה, בהשוואה לגברים ללא תסמינים אלו (יחס סיכון מתוקן של 1.75, רווח בר-סמך 95% של 1.28-2.40). בפרט, הפרעות בתפקוד זקפה (יחס סיכון של 1.40, רווח בר-סמך 95% של 1.13-1.74) וירידה בזקפת בוקר (יחס סיכון של 1.28, רווח בר-סמך 95% של 1.04-1.59), אך לא ליבידו ירוד (יחס סיכון של 1.12, רווח בר-סמך 95% של 0.90-1.39), נקשרו עם סיכון מוגבר לתמותה.
תקנון נוסף לרמות טסטוסטרון כולל, טסטוסטרון חופשי, או אסטרדיול לא השפיעו על הסיכון הנ"ל.
החוקרים מסכמים וכותבים כי הפרעות בתפקוד מיני בכלל, והפרעות זקפה בפרט, עשויות לשמש כסמן אזהרה מוקדם מפני מצב בריאותי ירוד וסיכון מוגבר לתמותה בגברים מבוגרים.