מנתוני מחקר ASCEND שפורסמו במהלך כנס מטעם ה-American Heart Association עולה כי מתן יומי של אספירין במינון נמוך לאורך שבע שנים לא הפחית את הסיכון להיארעות דמנציה או הידרדרות קוגניטיבית במבוגרים מבריטניה עם סוכרת מסוג 2.
מדגם המחקר כלל 15,480 מבוגרים עם סוכרת מסוג 2 וללא היסטוריה של מחלות לב וכלי דם או דמנציה (גיל ממוצע של 63 שנים; 63% גברים) שחולקו באקראי לקבלת טיפול יומי באספירין במינון 100 מ"ג או פלסבו. משך המעקב הממוצע עמד על 7.4 שנים.
מהנתונים עולה כי 1,146 חולים אובחנו עם דמנציה לפי ההגדרה הרחבה של ההפרעה הקוגניטיבית, דהיינו, דמנציה, ליקוי קוגניטיבי או דליריום או בלבול. חולים אלו קיבלו מרשם לטיפול תרופתי לדמנציה או הופנו למרפאת זיכרון או פסיכיאטריה כללית.
היארעות מרכיבים פרטניים תחת ההגדרה הרחבה של דמנציה עמדה על 7.1% בזרוע הטיפול באספירין, בהשוואה ל-7.8% בזרוע הפלסבו (סיכון יחסי של 0.91, רווח בר-סמך 95% של 0.81-1.02). ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית. אי הודאות סביב התועלת הנ"ל של 9% עם טיפול באספירין נעה בין ירידה של 19% בסיכון לדמנציה ועד עליה של 2% בסיכון הנ"ל. ממצאים אלו מעידים כי עליה בסיכון לדמנציה אינה סבירה במיליוני המטופלים ברחבי העולם הנוטלים בקביעות טיפול באספירין להגנה מפני התקפי לב ואירועים מוחיים.
שיעורי היארעות דמנציה לפי הגדרה צרה של ההפרעה הקוגניטיבית עמדו על 3.3% בזרוע הטיפול באספירין ועל 3.7% בזרוע הפלסבו (יחס סיכון של 0.86, רווח בר-סמך 95% של 0.75-1.06). גם הבדל זה לא היה מובהק סטטיסטית.
התוצאות היו דומות בהערכת התפקוד הקוגניטיבי.
החוקרים מדווחים כי 990 משתתפים שרדו אירוע וסקולארי מג'ורי ו-496 שרדו דימום מג'ורי במהלך המחקר. הסיכון לדימום מג'ורי (סיכון יחסי של 1.96, רווח בר-סמך 95% של 1.49-2.56) ואירוע וסקולארי חמור כמו אוטם לבבי, אירוע מוחי והתקף איסכמי חולף, לווה בסיכון מוגבר כפליים ויותר לדמנציה בעתיד (סיכון יחסי של 2.4, רווח בר-סמך 95% של 1.97-2.92); עם זאת, רה-וסקולריזציה לא השפיעה על הסיכון לדמנציה בעתיד (סיכון יחסי של 0.91, רווח בר-סמך 95% של 0.68-1.23).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי אין השפעה משמעותית של טיפול באספירין במינון נמוך על שיעורי היארעות דמנציה. עם זאת, דרושים מחקרים גדולים יותר במטרה לבחון אם יש תועלת אפשרית לטיפול התרופתי.
מתוך כנס ה-AHA