מחקר חדש שכלל מאות אלפי משתתפים מצא כי מסת שריר רזה, שאינה מכילה כמות נוספת של שומן או רקמת חיבור, עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות מחלת האלצהיימר
מחקר חדש שכלל מאות אלפי משתתפים מצא כי מסת שריר רזה, שאינה מכילה כמות נוספת של שומן או רקמת חיבור, עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות מחלת האלצהיימר (AD – Alzheimer’s disease). “באמצעות נתונים גנטיים, מצאנו עדויות להשפעה מגנה של מסה רזה על הסיכון למחלת האלצהיימר”, אמר החוקר הראשי, ד”ר איאס דאגלאס, המחלקה לנוירולוגיה, אוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו. הוא הוסיף כי למרות שדרושים מחקרים נוספים שיאשרו את ההשפעה הזו, מחקר זה תומך בהמלצות הקיימות לשמירה על אורח חיים בריא כדרך למניעת דמנציה”. המחקר פורסם ב-BMJ Medicine ב-29 ביוני 2023.
מחקרים קודמים שבדקו את הקשר שבין מדד מסת הגוף (BMI) לבין מחלת אלצהיימר, לא מצאו ראיות להשפעה סיבתית. דגלאס אמר ש”שיערנו כי פירוק מסת הגוף למסה רזה ומסת שומן עשויה לחשוף קשרים חדשים עם המחלה”.
המחקר הנוכחי השתמש ברנדומיזציה מנדליאנית (Mendelian Randomization) בכדי לחקור את ההשפעה של מסה רזה על הסיכון ל-AD ואת הפנוטיפ הקשור לביצועים קוגניטיביים.
המחקר כלל 450,243 משתתפים (גיל ממוצע 57 שנים) ממוצא אירופי, אשר להם נמדדה מסה רזה של התוספתן באמצעות ביואימפידנס – זרם חשמלי שזורם בקצבים שונים בגוף בהתאם להרכבו.
בנוסף למשתתפים אלו, החוקרים הסתמכו גם על מדגמים נוספים של אנשים עם וללא AD.
תוצאות המחקר הראו כי כל עלייה בסטיית התקן של המסה הרזה הייתה קשורה להפחתה של 12% בסיכון ל-AD (OR 0.88, 95% CI, 0.82 – 0.95, P < .001). כמו כן, מסת רזה של התוספתן הייתה קשורה לרמות גבוהות יותר של ביצועים קוגניטיביים, כאשר כל עלייה בסטיית התקן של המסה רזה קשורה לעלייה בסטיית התקן של הביצועים הקוגניטיביים (OR 0.09, 95% CI 0.06 – 0.11, P = .001).