במאמר שפורסם בכתב העת Neurology עולה כי הקפדה על פעילות גופנית עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות מחלת פרקינסון בנשים, כאשר לא הייתה כל עדות במחקר לסיבתיות הפוכה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי בעבר דווח כי מדידה יחידה של פעילות גופנית בתחילת הדרך מלווה בסיכון מופחת להיארעות מחלת פרקינסון, אך מטה-אנליזה הציעה כי הקשר הנ”ל היה מוגבל לגברים. לאור שלב פרודרום ארוך של המחלה, לא ניתן לשלול אפשרות לסיבתיות הפוכה כהסבר אפשרי.
מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הקשר בין שינויים לאורך זמן בפעילות גופנית ובין מחלת פרקינסון בנשים, תוך בחינת השפעה של סיבתיות הפוכה ולהשוות את השינויים בהרגלי פעילות גופנית לאורך זמן בנשים לפני אבחנה וביקורות תואמות.
החוקרים התבססו על נתוני מאגר Etude Epidemiologique aupres de femmes de la Mutuelle Generale de l’Education Nationale בשנים 1990-2018, מחקר עוקבה של נשים עם ביטוח בריאות ארצי העוסקות בחינוך. הערכת פעילות גופנית התבססה על דיווח-עצמי במסגרת שישה שאלונים לאורך המעקב. מאחר והשאלות השתנו לאורך השאלונים, החוקרים יצרו משתנה בשם LPA (או Latent Physical Activity) המשתנה לאורך זמן.
ניתוח סטטיסטי שימש להערכת הקשר בין שינויים בפעילות גופנית לאורך זמן ובין היארעות מחלת פרקינסון. הניתוח העיקרי התבסס על חביון של 10 שנים בכדי לתקנן לסיבתיות הפוכה.
מדגם המחקר כלל 1,196 מקרים ו-23,879 ביקורות, כאשר מהנתונים עלה כי לאורך תקופת המעקב, היקף פעילות גופנית לאורך זמן לפי LPA היה נמוך יותר בקבוצת המקרים בהשוואה לביקורות, כולל 29 שנים לפני האבחנה; ההבדל בין המקרים והביקורות החל לעלות כ-10 שנים טרם האבחנה של מחלת פרקינסון (p=0.003).
בניתוח ההישרדות שהשלימו החוקרים עלה כי מבין 95,354 נשים ללא מחלת פרקינסון בשנת 2000, 1,074 נשים פיתחו מחלת פרקינסון לאורך מעקב ממוצע של 17.2 שנים. היארעות מחלת פרקינסון פחתה עם עליה ב-LPA (p=0.001), עם שיעורי היארעות נמוכים ב-25% באלו בחמישון העליון, בהשוואה לאלו בחמישון התחתון (יחס סיכון מתוקן של 0.75, רווח בר-סמך 95% של 0.63-0.89).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מציעים כי לפעילות גופנית עשויה להיות השפעה מגנה מפני התפתחות מחלת פרקינסון בנשים. הם סבורים כי מדובר בממצאים חשובים לתכנון התערבויות למניעת התפתחות המחלה הנוירולוגית.