מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת JAMA Network Open מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בקשישים פעילים מאוד יש מקום לשקול התערבות ניתוחית לטיפול בשברי רדיוס דיסטאלי, מאחר ולא זוהה קשר בין הגיל הכרונולוגי ובין הדרישה התפקודית.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי שבר רדיוס דיסטאלי עשוי להוביל למגבלה חמורה על אורח החיים באלו שהיו פעילים למרות גילם המתקדם. במקרים אלו תתכן תועלת להתערבות ניתוחית, העשויה לאפשר להם לשוב מוקדם יותר לתפקוד יומיומי. בחולים במצב תפקודי ירוד יותר, או אלו עם אורח חיים יושבני הטיפול הטוב ביותר הוא הנחת גבס מאחר והם עשויים יכולים להשיג החלמה דומה לזו של חולים שעברו ניתוח, אם כי בקצב איטי יותר.
החוקרים השלימו ניתוח משני רטרוספקטיבי של נתונים ממחקר Wrist and Radius Injury Surgical Trial והעריכו את מדדי MHQ (או Michigan Hand Outcomes Questionnaire) לאחר 6 שבועות, 3 חודשים, 6 חודשים ושנה אחת ב-293 חולים בגילאי 60 שנים ומעלה עם שברי רדיוס דיסטאלי לא-יציבים שעברו גיבוס (109 חולים) או ניתוח (184 חולים).
מהנתונים עולה קשר בין עליה בגיל הכרונולוגי ועליה במדד MHQ בזרוע ההתערבות הניתוחית בכל נקודות הזמן, כאשר החוקרים מצאו כי עליה בגיל הכרונולוגי לוותה בירידה במדדי MHQ בזרוע הטיפול השמרני לאחר 12 חודשים. עוד זוהה קשר בין אורח חיים פעיל מאוד ובין שיפור מדדי MHQ בזרוע ההתערבות הניתוחית לאחר 6 שבועות ו-12 חודשים מהניתוח. בזרוע הטיפול בגבס, מחלות רקע נקשרו עם מדדי MHQ נמוכים יותר בכל נקודות הזמן.
ממצאי המחקר הצביעו על קשר בין הבדלים משמעותיים קלינית במדדי MHQ ובין פעילות גופנית נמוכה, ארבע מחלות רקע ומעלה או עליה בגיל של 15 שנים.
על המנתחים להעריך את הגיל הפיזיולוגי של החולים במטרה לקבוע את הטיפול האופטימאלי במקרים של שבר רדיוס דיסטאלי בקשישים. גיל כרונולוגי מתקדם אינו מהווה התווית-נגד לניתוח קיבוע בחולה עם אורח חיים בריא.
החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה לזהות את מאפייני החולים העשויים להעיד על הגיל הפיזיולוגי של החולים, כך שהחלטות רפואיות לא יתבססו רק על הגיל הכרונולוגי.
JAMA Network Open, Feb 2023