במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Alzheimer’s Disease עולה כי בחולי סוכרת עם דמנציה, טיפול באינסולין או תרופות ממשפחת סולפוניל-אוריאה מלווה בסיכון מוגבר לתמותה, בעוד שטיפול באגוניסטים לקולטן GLP-1 (Glucagon-Like Peptide) ומעכבי SGLT-2 (Sodium Glucose Cotransporter) לווה בסיכון נמוך יותר לתמותה של חולים אלו.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אין נתונים אודות היעילות של תרופות להפחתת רמות הסוכר בדם בחולים עם דמנציה והם ביקשו לבחון את התמותה מכל-סיבה עם טיפול בשש משפחות תרופות שונות לאיזון רמות הסוכר בדם בחולים עם דמנציה וללא דמנציה.
המחקר כלל נתונים ממאגר Swedish Dementia Registry, Total Population Register וארבעה מאגרים נלווים שכללו נתונים אודות דמנציה, טיפול תרופתי, ערפלנים ותמותה. המדגם כל 132,402 משתתפים עם סוכרת בתחילת המחקר, מהם 11,401 (8.6%) עם דמנציה ו-121,001 (91.4%) ללא דמנציה. על-סמך נתונים אלו החוקרים יצרו זוגות תואמים של חולים עם דמנציה וללא-דמנציה ובחנו את תוצאות טיפול במטפורמין, אינסולין, סולפוניל-אוריאה, מעכבי DPP-4, אגוניסטים לקולטן GLP-1 ומעכבי SGLT-2 בשתי הקבוצות.
מהנתונים עולים שיעורי תמותה גבוהים יותר בקרב חולי דמנציה שטופלו באינסולין (יחס סיכון של 1.34, רווח בר-סמך 95% של 1.24-1.45), כמו גם באלו ללא-דמנציה (יחס סיכון של 1.54, רווח בר-סמך 95% של 1.10-1.55). טיפול בתרופות ממשפחת סולפוניל-אוריאה לווה בסיכון מוגבר לתמותה רק בחולים עם דמנציה (יחס סיכון של 1.19, רווח בר-סמך 95% של 1.01-1.42). מנגד, הטיפול באגוניסטים של GLP-1 (יחס סיכון של 0.44, רווח בר-סמך 95% של 0.25-0.78) ומעכבי SGLT-2 (יחס סיכון של 0.43, רווח בר-סמך 95% של 0.23-0.80) לווה בסיכון מופחת לתמותה של חולי דמנציה, בהשוואה לאלו שלא טופלו בתרופות אלו.
החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה להבין טוב יותר מהו הטיפול התרופתי הטוב ביותר לאיזון רמות הסוכר בדם בחולים עם דמנציה.