מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת American Journal of Preventive Cardiology עולה כי הפרעות שינה מכל סוג מלוות בסיכון מוגבר להתפתחות היצרות מסתם וותין, אם כי דיסליפידמיה הינה גורם מתווך חשוב של הקשר הנ"ל.
בחולים בסיכון לאירוע לבבי לאחר התערבות כלילית מילעורית עם הנחת תומכן אשר קיבלו טיפול ארוך-טווח בקלופידוגרל תועד סיכון נמוך ב-29% לתמותה, בהשוואה לאלו שטופלו באספירין, כך עולה מתוצאות מחקר SMART-CHOICE 3, אשר פורסמו במהלך כנס ה-ACC Scientific Session בשיקגו ופורסמו במקביל בכתב העת The Lancet.
ההנחיות הקליניות הנוכחיות מטעם ה-ACC/AHA מציעות טיפול באספירין ומעכב P2Y12 דוגמת קלופידוגרל – גישה הקרויה טיפול נוגד-טסיות כפול – למשך שישה חודשים עד שנה לאחר התערבות כלילית מילעורית למניעת קרישי דם ולהמשיך טיפול באספירין בלבד.
במחקר SMART-CHOICE 3 נכללו 5,500 חולים שעברו התערבות כלילית מילעורית בדרום קוריאה והיו בסיכון גבוה לאירוע איסכמי נוסף בשל היסטוריה של התקף לב, סוכרת מטופלת-תרופתית, או נגעים מורכבים בעורקים הכליליים. לאחר השמת טיפול נוגד-טסיות כפול, מחצית מהחולים חולקו באקראי להמשך קלופידוגרל ומחצית חולקו להמשך אספירין.
לאחר חציון של 2.3 שנים, שיעור נמוך יותר משמעותית של חולים בזרוע הטיפול בקלופידוגרל לעומת אספירין הלכו לעולמם או חוו התקף לב או אירוע מוחי (4.4% לעומת 6.6%, בהתאמה). חלק גדול מההבדל נבע מהירידה הגדולה במספר התקפי לב בזרוע הטיפול בקלופידוגרל (1.0% לעומת 2.2%). תועדה נטייה משמעותית לטובת קלופידוגרל בשיעורי התמותה, אך לא זוהו הבדלים משמעותיים בשיעורי אירוע מוחי. לא תועדו הבדלים משמעותיים במספר אירועי דמם מג'ורי בין שתי הקבוצות.
החוקרים כותבים כי במחקר הנוכחי, קלופידוגרל הדגים תוצאות טובות יותר מאספירין כטיפול אחזקה מונותרפי ארוך-טווח לאחר טיפול נוגד-טסיות כפול סטנדרטי. על-בסיס ממצאים אלו, הם מקווים כי ההנחיות יתייחסו לטיפול מונותרפי בקלופידוגרל כדומה לטיפול מונותרפי באספירין או כטיפול מועדף על-פני אספירין לבדו בחולים בסיכון גבוה לאירועים איסכמיים חוזרים.
The Lancet, April 2025