ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קודמים הצביעו על קשר בין עודף-משקל והשמנת-יתר ובין דיכאון. עם זאת, אין מחקרים להערכה אם קשר זה אינו תלוי באורחות חיים (דוגמת עישון, צריכת אלכוהול ופעילות גופנית בדרגה נמוכה) ומצבי מחלה, הקשורים עם השמנה ודיכאון ועשויים לערפל את הקשר. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לקבוע אם הקשר בין עליה בהשמנה ובין תסמיני דיכאון אינו תלוי בגורמים אלו.
החוקרים השלימו מחקר חתך שכלל נתונים אודות 1,821 מבוגרים בגילאי 46-73 שנים שפנו למרפאה ראשונית באירלנד בין מאי 2010 ועד אפריל 2011 עם נתונים אנתרופומטריים ונפשיים זמינים. שני שאלונים שימוש להערכת תסמיני דיכאון: מדד CES-D (או Center for Epidemiologic Studies Depression Scale) ומדד WHO-5 (או WHO Well Being Index). מדד CES-D גבוה יותר העיד על תסמיני דיכאון חמורים יותר, בעוד שמדד WHO-5 גבוה יותר העיד על מצב כללי טוב יותר.
במודל שכלל תקנון לגיל, מין, השכלה, אורחות חיים ומצבי תחלואה, מדד מסת גוף גבוה יותר (p<0.001) ויחס היקף מותניים לגובה גבוה יותר (p<0.001) נקשרו עם תסמיני דיכאון חמורים יותר לפי מדד CES-D. שני המדדים לא נקשרו עם מדדי WHO-5. החוקרים כותבים כי ישנם מספר מנגנונים ביולוגיים העשויים לעמוד בבסיס הקשר בין השמנה ודיכאון. עם זאת, ייתכן כי עליה במשקל מובילה להחמרת דיכאון בעקבות השפעה חברתית, דוגמת דעה קודמה, אפליה וסטיגמה חברתית. הכאב הכרוני משנית להשמנה, דוגמת כאבי מפרקים, כאבי גב ופיברומיאלגיה, גם עשויים להוביל לדיכאון.
בניתוח לפי מגדר, הקשר בין מדד מסת גוף גבוה יותר ובין מדד CES-D גבוה יותר היה בולט יותר בקרב נשים (p=0.007) מגברים (p=0.049). בדומה, הקשר בין יחס היקף מותניים לגובה גבוה יותר ובין מדד CES-D גבוה יותר היה בולט יותר בנשים (p=0.01) לעומת גברים (p=0.044). החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים עם נתונים פרוספקטיביים באוכלוסיות שונות וכן לערוך מחקים להערכת המנגנונים בבסיס הקשר בין עודף-משקל והשמנה ובין דיכאון.
PLoS One, March 6, 2024