מחקר חדש שפורסם ב- Biological Psychiatryהראה לראשונה קשר סיבתי בין מחלת אלצהיימר (AD) לדיכאון. מכיוון שדיכאון משפיע בדרך כלל בתחילת החיים או באמצע החיים ודמנציה מתרחשת לעתים קרובות בשלב מאוחר יותר בחיים, "מרתק לראות קשר בין שתי מחלות המוח המתבטאות בחלונות זמן שונים", אמר החוקר הראשי.
החוקרים ביקשו להבהיר את הבסיס הגנטי של הקשר בין דיכאון לסיכון לדמנציה. הם השתמשו בנתונים ממחקרי האסוציאציות הגדולים והעדכניים ביותר של הגנום (GWAS). אלו כללו ניתוח של דיכאון בקרב 807,553 מטופלים ומחקר של AD בקרב 455,258 מטופלים. החוקרים בדקו גם דגימות מוח שלאחר המוות ממשתתפי מחקרי ROS, MAP ובאנר. משתתפים אלו היו קוגניטיבית בנורמה ועברו הערכות קליניות שנתיות. דגימות המוח אפשרו לחוקרים להשתמש בנתונים חלבוניים כדי לסייע בקביעת קשרים מולקולריים בין דיכאון ל-AD. הניתוח כלל 8356 חלבונים ב-391 משתתפי ROS/MAP ו-7854 חלבונים ב-196 משתתפי באנר.
התוצאות הראו מתאם גנטי חיובי קטן אך משמעותי בין דיכאון ל-AD, מה שמצביע על כך שלשני המצבים יש בסיס גנטי משותף. לאחר הערכת ההשפעה של 115 פולימורפיזמים עצמאיים של נוקלאוטידים בודדים (SNPs) מה-GWAS של דיכאון, חשפו ראיות משמעותיות שה-SNPs גורמים לדיכאון, שבתורו גורם ל-AD.
החוקרים ערכו את אותו ניתוח על 61 SNPs מה-GWAS של AD אך לא מצאו ראיות כי AD גורם לדיכאון. "מצאנו ראיות גנטיות התומכות בתפקיד סיבתי של דיכאון ב-AD אבל לא להיפך", אמר החוקר הראשי. בנוסף, החוקרים זיהו 75 מסנג'ר RNA ו-28 חלבוני מוח המווסתים על ידי הווריאציות הגנטיות הגורמות לדיכאון. מתוכם, 46 mRNA ושבעה חלבונים היו קשורים באופן מובהק עם תכונה של AD – למשל, בטא עמילואיד, סבך טאו ומסלול קוגניטיבי.
לתוצאות החדשות יש השלכות על פיתוח תרופות לטיפול בדיכאון, "אם נתמקד בגנים ובחלבוני המוח המשותפים לסיכון בין דיכאון ל-AD, אנו עשויים להפחית את הסיכון ל-AD בהמשך", הוסיף המחבר הראשי.