בתאומים שהחלו טיפול במטפורמין תועד סיכון נמוך ב-40% לאבחנה חדשה של אוסטיאוארתריטיס לאורך מעקב של 11 שנים, בהשוואה לתאום שלא קיבל את הטיפול התרופתי, כך עולה מנתונים חדשים משבדיה שפורסמו בכתב העת Osteoarthritis and Cartilage.
החוקרים השלימו מחקר תאומים בו תאום אחד החל טיפול במטפורמין והשני לא קיבל את הטיפול התרופתי, במטרה לקבוע אם התחלת מטפורמין השפיעה על הסיכון לאבחנה ראשונה של אוסטיאוארתריטיס.
המחר כלל תאומים משבדיה בגילאי 35-75 שנים שהיו בחיים ב-31 בדצמבר, 2005, ללא אבחנה קודמת של אוסטיאוארתריטיס וללא טיפול במטפורמין בין יוני ועד דצמבר בשנת 2005.
בניתוח הנתונים המרכזי נערכה השוואה בין 1,261 משתתפים שהחלו טיפול במטפורמין ובין 1,261 התאומים שלהם שלא קיבלו את הטיפול התרופתי. הגיל הממוצע של המשתתפים בשתי הקבוצות עמד על 61.7 שנים, כאשר 39% מאלו בזרוע הטיפול במטפורמין היו נשים, כמו גם 47% מאלו שלא קיבלו את הטיפול התרופתי.
התוצא העיקרי היה היארעות אוסטיאוארתריטיס במפרקים פריפריים כפי שתועד במרכזי מומחים. המשתתפים היו במעקב לאורך עד 11 שנים.
לאורך 11 שנים, 5.4% מהתאומים שטופלו במטפורמין פיתחו אוסטיאוארתריטיס, זאת בהשוואה ל-6.3% מהתאומים הלא מטופלים, הבדל המקביל לסיכון נמוך ב-40% (יחס סיכון מתוקן של 0.60, רווח בר-סמך 95% של 0.39-0.92).
שיעורי ההיארעות המצטברים לאחר עשר שנים עמדו על 6.7% בזרוע הטיפול במטפורמין ועל 9.7% בתאומים הלא מטופלים, מקביל לירידה אבסולוטית בסיכון של 3.1%.
בתאומים מטופלים תועד מדד מסת גוף גבוה יותר בהשוואה לתאומים לא מטופלים (26.1 לעומת 24.4), אך לצד סיכון מופחת לאוסטיאוארתריטיס לאחר תקנון לערפלנים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מרמזים להשפעה חיובית של מטפורמין על היארעות אוסטיאוארתריטיס, לפחות כאשר האבחנה של מחלת המפרקים נקבעה במרכזי מומחים ובהשוואה לחולים שלא קיבלו טיפול. הממצאים תומכים בהשלמת מחקרים להערכת ההשפעה של התערבויות להפחתת מדד מסת הגוף באוכלוסייה הכללית במטרה להפחית את היארעות אוסטיאוארתריטיס.
Osteoarthritis and Cartilage, Dec 18, 2025