בקרב חולים עם אבחנה של כיב בכף רגל סוכרתית, גיל מבוגר, כיבים שנרכשו באשפוז ומחלות רקע מג’וריות נקשרו עם סיכון מוגבר לתמותה לאחר שנה אחת, בעוד שטיפול בתרופות ממשפחת אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 וייעוץ קודם של רופא סוכרת , רופא עיניים ופודיאטר לוו בשיעורי תמותה נמוכים יותר לאחר שנה אחת, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Diabetes Care.
מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי כלל 133,791 חולי סוכרת עם היארעות כיב כף רגל סוכרתית (גיל ממוצע של 72.7 שנים, 54.0% גברים) ומטרתו הייתה לזהות גורמים הקשורים עם תמותה בתוך שנה אחת.
הנתונים אודות מאפיינים קליניים, ניפוקי תרופות וניצול שירותי בריאות נאספו ממאגרי נתונים ארציים עם הערכה שנה טרם תחילת המחקר. היארעות אבחנה של כף רגל סוכרתית סווגה כהעדר היסטוריה של כף רגל סוכרתית ותיעוד אשפוז או החזר בשל טיפול פצע בשנה החולפת.
התוצא העיקרי היה שיעורי התמותה מכל-סיבה בתוך שנה אחת מאבחנת כיב כף רגל סוכרתית; תוצא משני היה שיעורי התמותה מכל-סיבה בתוך שנה לאחר קטיעה מג’ורית.
במהלך 12 החודשים לאחר אבחנת כיב כף רגל סוכרתית, 14.6% מהחולים הלכו לעולמם ו-3.5% עברו קטיעה מג’ורית; מבין אלו לאחר קטיעה, 28.7% הלכו לעולמם בתוך שנה מהפרוצדורה.
הגורמים המנבאים הבולטים ביותר של תמותה לאחר שנה אחת מהאבחנה של כיב כף רגל סוכרתית כללו גיל מתקדם (יחס סיכון מתוקן לכל עשר שנים של 1.64), כיב כף רגל סוכרתית שנרכש באשפוז (יחס סיכון מתוקן של 2.16) וקטיעה מג’ורית (יחס סיכון מתוקן של 1.16). מחלות רקע שנקשרו עם שיעורי תמותה גבוהים יותר כללו תחלואה קרדיווסקולארית, ממאירות פעילה, מחלת כליות בשלב סופני, מחלת פרקינסון, דמנציה, מחלת כבד או לבלב אקסוקריני.
השימוש ב-GLP-1RA וייעוצים קודמים עם מומחה סוכרת, רופא עיניים או פודיאטרים נקשרו כל אחד עם סיכון מופחת לתמותה.
לאחר קטיעה מג’ורית, גורמים דומים נקשרו עם סיכון מוגבר לתמותה; עם זאת, השימוש בתרופות ממשפחת GLP-1RA הדגים השפעה מגנה עקבית.
החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים לאישור ממצאי המחקר הנוכחי ולהבין טוב יותר הנושא.
Diabetes Care, Jan 30, 2026