בשנתיים האחרונות מתפתחת בישראל תופעה שקטה של טראומה אזרחית מתמשכת בקרב קשישים וחולים כרוניים החיים תחת דריכות יומיומית. הטראומה מתבטאת אצלם בהפרעות שינה, עלייה בלחץ הדם, החמרה במחלות לב וריאה, בלבול, הסתגרות חברתית, עייפות קיצונית או הידרדרות תפקודית מואצת.
העומס המתמשך על מערכת העצבים ניתן לזיהוי ולמניעה באמצעות כלים פשוטים:
- נשימה לוויסות יומיומי
מערכת העצבים של אדם מבוגר רגישה במיוחד לעומס מתמשך. נשימה קצבית ואיטית יכולה להפחית עוררות, להוריד דופק ולייצב לחץ דם.
תרגיל פשוט שהוא כלי רפואי להפחתת הצפה: שאיפה איטית דרך האף במשך ארבע־חמש שניות, ונשיפה איטית באותו קצב. את התרגיל יש לבצע למשך כמה דקות. ניתן לבצע בבוקר, לפני השינה או בזמן הרגשת לחץ. באזעקה או בעת אירוע מלחיץ, אפשר להתאים גרסה מקוצרת: שתי שאיפות קצרות דרך האף ואחריהן נשיפה ארוכה ואיטית. מספר מחזורים כאלה עשויים לסייע בהפחתת הצפה.
- עוגן מנטלי והרגשת שליטה
קשישים רבים חווים אובדן שליטה במצבי אי־ודאות. ניתן ליצור “עוגן” פשוט כמו מילה אישית, למשל ‘רגוע’, או מחווה קטנה, כמו לחיצה בין האצבעות, שאותה ניתן לתרגל אותה בזמן רגיעה כך שבזמן דריכות, חזרה על העוגן תסייע למוח לשחזר רגשת יציבות.
- קרקוע חושי במצבי בלבול או הצפה
בעת לחץ קיצוני, המוח עלול לעבור למצב של בלבול או של ניתוק. אצל קשישים, מצב זה עלול להתבטא בהאטה קוגניטיבית או בחוסר התמצאות רגעי. תרגיל קרקוע פשוט לזיהוי כמו לומר שלושה דברים שרואים, שני קולות ששומעים וליצור מגע פיזי אחד ברור (כגון מגע הכיסא או הרצפה שמתחת לרגליים) יסייעו להחזיר את הקשב להווה באמצעות המיקוד החושי ובכך להפחית תחושת הצפה.
- שיחה יזומה לאחר אירוע מלחיץ
אזעקה, שהייה במרחב מוגן או חדשות קשות כמו מצטברים בגוף. לכן שיחה קצרה, שתיערך תוך 24–72 שעות, עם בן משפחה, עם מטפל או עם איש צוות רפואי שבה אפשר לשתף ולענות על שאלות כמו מה קרה ומה הרגשתי תסייע בהפחתת הדריכות. עיבוד מוקדם מונע הצטברות רגשית שעלולה להפוך לחרדה כרונית.
- ויסות רגשי כחלק מהטיפול הרפואי השוטף
רפואה כרונית אינה יכולה להתמקד רק במדדים קליניים. יש לשלב בדיקה שגרתית של איכות שינה, של הרגשת דריכות, של רמת מתח יומיומית ושל מעורבות חברתית.
כאשר צוותים רפואיים משלבים כלים לוויסות רגשי כחלק מהביקור הביתי או המעקב השיקומי, הסיכון להידרדרות תפקודית קטן משמעותית. מניעה כזו מצמצמת את הסיכון שהעומס המצטבר יהפוך לפגיעה מתמשכת.
קיימת חשיבות עליונה ליצירת מעטפת קהילתית תומכת ולצמצום חשיפה לתכנים מעוררי דחק. בני משפחה ושכנים הינם ציר מרכזי במניעת נסיגה תפקודית יל ידי שמירה על רצף מפגשים חברתיים ועל שגרה קבועה. בו־בזמן, ניהול מושכל של צריכת חדשות, במיוחד בשעות הערב, חיוני למניעת עוררות יתר הפוגעת באיכות השינה ובמדדי לחץ הדם. הגבלת המידע המאיים מאפשרת למוח המבוגר לעבד את המציאות באופן מאוזן יותר. השילוב בין ויסות חושי, קשר אנושי רציף וסביבה תקשורתית מוגנת יוצר תשתית מלאה לחוסן רפואי ונפשי ארוך טווח. האתגר של מערכת הבריאות כיום אינו רק לטפל במחלות, אלא למנוע את התקבעות הסטרס הכרוני כגורם תחלואה בפני עצמו ולכן הטיפול בטראומה כשהיא עדיין “צעירה” הוא צעד הכרחי לשמירה על בריאות הציבור בשנים הקרובות.
ד”ר שחר בר, מנהל האגף הגריאטרי בבית החולים השיקומי אינטגרטיבי מדיקל קר