מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Brain Communications עולה כי טיפול בתרופות ממשפחת מעכבי PDE-5 (או Phosphodiesterase) אינו מלווה בסיכון מופחת למחלת אלצהיימר והתפתחות דמנציה.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים מבוסטון את ההשערה לפיה טיפול במעכבי PDE-5, כולל Sildenafil ו-Tadalafil, עשויים להיות מלווים בהיארעות מופחתת של מחלת אלצהיימר ודמנציה על-סמך נתוני תביעות מדיקייר וכן בדיקות המבוססות על תרביות תאים.
החוקרים השוו את שיעורי היארעות מחלת אלצהיימר ודמנציה לאחר התחלת טיפול במעכבי PDE-5 לעומת טיפול באנטגוניסט לקולטן לאנדותלין בקרב חולים עם יתר לחץ דם ריאתי במדגם מותאם שכלל תקנון ל-76 ערפלנים.
מהנתונים עולה כי אין עדות לסיכון מופחת למחלת אלצהיימר ודמנציה עם טיפול במעכבי PDE-5 בניתוחים סטטיסטיים שונים שנועדו להתגבר על הטיות שונות, כולל Informative Censoring (יחס סיכון של 0.99, רווח בר-סמך 95% של 0.69-1.43), Reverse Causality (יחס סיכון של 1.00, רוח בר-סמך 95% של 0.71-1.42), או Outcome Misclassification (יחס סיכון של 0.67, רווח בר-סמך 95% של 0.43-1.06).
במרבית ההערכות המבוססות על תרביות תאים לא תועדה עדות לכך שטיפול ב-Sildenafil הפחית שינויים מולקולאריים הרלבנטיים למחלת אלצהיימר.
ממצאי המחקר אינם תומכים בהשערה לפי מעכבי PDE5 עשויים להפחית את הסיכון למחלת אלצהיימר ודמנציה. החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים בנושא ייעוד מחדש של תרופות קיימות, במטרה לבחון אם ניתן להשתמש בתרופות ישנות כנגד יעדים חדשים.